תושבת דימונה, בת 49, עבדתי עד לפני 6 שנים בחברת אבטחה, תוך כדי התנדבתי במשטרה, גרושה ואמא לשני בנים מקסימים, החיים היו שלווים, התפרנסתי בכבוד ולא הייתי זקוקה לדבר מאף אדם, היה לי בית משלי. לפני 6 שנים חליתי והכל קרס, החיים אינם חיים, מתקשה בפעולות פשוטות, איבדתי את הבית, הייתי צריכה לממן את ההוצאות הכרוכות בנפילה, בעקבות המחלה סובלת מדכאונות, חסרת סבלנות ועכשיו בקורונה מבדידות כפויה. אין לי ממש חיים, בכל יום אני מנסה להבין איך אני ממשיכה, מפנטזת על היום בו יודיעו לי שנמצא תורם.
בת 50 עבדה בביטחון מהצבא.
גידלה 2 בנים וכיום מיתנדבת פעילה במדא ובמשטרת ישראל. גרושה וחיה לבד. הייתי רוצה לחזור לחיים להגיע למצב שאפילו ביטוח לאומי לא אצטרך.
לא יכןלה לינסוע לטייל אפילו בארץ, חיייבת להיות ליד מרכז טיפול ליד מקום מגוריי.
אשמח לקבל תשובה חיובית.
אני כבר 7 שנים בדיאליזות הגוף כבר מתעייף בבקשה שתהייה הענות.
החלום שלי זה לחזור לחיות רגיל ולתרום את חלקי לחברה בריאה
אמן ואמן .