גיל כהן, בן 66, נשוי. התחלתי דיאליזה ב1/2014 לאחר שנים רבות של אי ספיקת כליות. חולה סוכרת כ – 24 שנים. סובל מלחץ דם, בעיות בלב ועוד. עושה דיאליזה 3-4 פעמים בשבוע במכון נפרומור בבאר שבע. כל פעם 4-5 שעות. לצערי חיי מלווים בסבל גדול ב-25 שנה האחרונות עת פרוץ כל המחלות. הדיאליזה הכניסה אותי לבית סוהר מדומה. התחושות הם קשות מאוד. הגוף מוטש לאחר הטיפולים. לא יכול להנות מהמשפחה, עייפות וקושי בחיי היום יום. חולם שיגיע היום ואקבל תרומת כליה שתחזיר אותי לחיים חדשים ואוכל לחיות כאחד האדם בשנים שנותרו לי לחיות. הקושי לראות אנשים שותים בימות הקיץ החמים כאוות נפשם ולי אסור כמעט לשתות דבר על מנת לא להעלות במשקל הוא קשה מאוד. חולם על היום שאקבל כליה זה יעשה אותי מאושר מאוד. פשוט לחזור לחיים. חיי אינם חיים. דיאליזה רק מאריכה חיים ולא נותנת חיים. לראות את האנשים מסביבך שעושים דיאליזה ומפסיקים לעשות דיאליזה משתי סיבות – א' נפטרים לא עלינו וב' מקבלים כליה זה הבדלים שמים וארץ. מתפלל יום יום להיות מקבוצה ב' שמקבלים כליה.

תודה רבה