כפיר הוא הילד הבכור שלי הוא ילד מיוחד אני מעדיפה לקרוא לזה ילד מיוחד ולא ילד עם צרכים מיוחדים .יש לו עיכוב היתפתחותי  ויש לו עוד אחמיותר קטן ממנו  בן 17. אני אם חד הורית עברתי לצערי חיים לא קלים בתור נערה וילדה ולא בחרתי בדרך הנכונה לצערי .אבא של כפיר נפטר לפני 6 שנים וחצי .כשכפיר היה בן שנה וחצי הוא לקה בדלקת קרום המוח אבל זה לא שבר אותו כתינוק לוחמני הוא שרד את המחלה הנוראית וידעתי כמה הילד הזה ממש מתאים לשם שנתתי לו כפיר .לפני  כ11 וחצי חודשים בערך הוכיתי בתדהמה במקרה שלקחתי את כפיר למיון עקב צריבה בשתן גילו שם שיש לו כליות מיקרוציפליות והוא עם אי ספיקה כלייתית חמורה בדרגה 4 .מכאן והלאה הוחלט על טיפול תרופתי שעליו לקחת להורדת לחץ הדם לסילוק האשלגן הרב בדמו ולנסות שהמלחים בגופו וזה הפחד הכי גדול שלי יגיעו לליבו הצעיר .רציתי לעדות הכל ככל שאוכל עם מנת שכפיר לא יגיע לדיאליזה אך התיפקוד הכלייתי שלו הדרדר בחודשים האחרונים ואנחנו מטופלים במרפאת נפרולוגיה בוולפסון אבל הדרך והייסורים לדיאליזה קשים וזה לא פשוט כפיר מפחד מאוד כל יום הוא שואל אותי אמא אני אמות?ואני כמובן מחבקת ואומרת לו :ממש לא ילד אני ואתה נילחם וננצח את הרעים כמו שאומרים .אבל בתוך תוכי הפחד קיים אך אינני מראה לו זאת .מהמשפחה שלי אף אחד לא מתאים להיות תורם גם אני בהיותי בעבר הרחוק שלי מכורה כיום אני נוטלת תחליף סם ממשרד הבריאות ונמצאת בשיקום אינטנסיבי אבל זה מונע ממני להיות תורמת בשבילו .מהמשפחה של צד האבא של כפיר אין אף אחד שרוצה לתרום וזה עצוב לי מאוד זאת הסיבה שאני רוצה שסיפורו של כפיר יתפרסם ואולי זה ייגע במישהו שיודע מהו ילד .