איך מספרים על תהליך שלקח שנה וחצי ושינה את החיים שלי ושל מישהו אחר?
אני אתחיל מהסוף. אתמול תרמתי כליה לאדם זר שפגשתי לראשונה כמה שעות לפני הניתוח. תרומה ללא תמורה רק מרצון לעזור למישהו אחר.
הרצון לתרום לא מגיע פתאום. זה היה תהליך ארוך שהתבשלתי איתו כמה שנים.
ראיתי כתבות באינטרנט על אנשים שתרמו תרומות אלטרואיסטיות והערצתי את הנתינה שלהם אבל רק אחרי שפגשתי מישהי, מושתלת כליה מאלטרואיסט נשאבתי לזה. במקרה ראיתי פוסט של עמותת תורמים חיים והחלטתי שהגיע הזמן. פניתי אליה וחזר אלי גבי רביבו והתחלנו עם התהליך. בדיקות דם ראשוניות, אולטרסאונד וצילומים שלאחריהם בדיקות מקיפות יותר ושיחה עם פסיכולוגית ועובדת סוציאלית.הסינון היה קפדני ובמהלך הדרך נשלחתי לבדיקות השלמה אחרי שהיו כמה סטיות קטנות במדדים.
לבסוף אושרתי לועדה של משרד הבריאות שגם היא לא התביישה לעצור אחרי שמשהו עורר את חשדה ונשלחתי לעוד בדיקות.
לבסוף קיבלתי אישור והניתוח נקבע.
בבוקר הניתוח הגענו לבית החולים, פגישה עם המושתל, שוב כמה בדיקות ולניתוח.
עכשיו אני בבית חולים, מרגיש קצת אי נוחות אבל היא תעבור ואני אשאר עם התחושה שהצלתי בן אדם שלא יהיה יותר תלוי במכשיר דיאליזיה בשביל לחיות. אדם שיוכל לעבוד, לטייל ולשחק עם הילד שלו.
זאת התמורה שלי מהניתוח וזאת התרומה הקטנה שלי לעולם.
