מי זקוקים להשתלת כליה?
אנשים שכליותיהם חדלו לתפקד זקוקים לדיאליזה או להשתלת כליה.
הכליות – שנמצאות בגב התחתון משני צידי עמוד השדרה, וגודל כל אחת מהן הוא כגודלו של אגרוף, ממלאות שלושה תפקידים עיקריים:
1. סינון הרעלים ופינוים מהדם.
2. ייצור הורמונים שאחראים לבקרה על לחץ הדם וליצירת כדוריות אדומות.
3. שמירה על מאזן המים והמלחים בגוף.
אי־תפקוד של הכליות עלול לגרום למוות בתוך זמן קצר. אומנם באמצעות מכונת דיאליזה אפשר לסנן את תוצרי הפסולת של הגוף, אך המכונה אינה מחליפה את כל התפקידים של הכליה, כמו ייצור הורמונים ושמירה על מאזן המים ועל מאזן המלחים.
לכן, מי שמטופל בדיאליזה חייב ליטול הורמונים, ומוטלות עליו הגבלות בנוגע לכמות המים ולהרכב המזונות שמותר לו לאכול.
בנוסף, התלות במכונת הדיאליזה פוגעת מאוד בשגרת היום־יום. שלוש פעמים בשבוע יש להתחבר למכונה ולהישאר מחוברים אליה במשך כארבע שעות בכל פעם.
כליה מושתלת היא תחליף לכליה הטבעית ומבטלת את הצורך להתחבר למכונת הדיאליזה!
ישנם שני סוגי דיאליזה שקיימים היום:
דיאליזה פריטונאלית – מתבצעת בבית המטופל ע"י חיבור עצמי של המטופל.
המו דיאליזה – מתבצעת ע"י חיבור בבי"ח או במכון דיאליזה ומתחברת לחולה ע"י פיסטולה (חיבור ביד) או ע"י פרמקט (חיבור בבית החזה).
לכל סוג יש יתרונות וחסרונות והרופא המטפל הוא הגורם הרשמי הממליץ לחולה.
ברפואה, דיאליזה (באנגלית: Dial
בגוף בריא לכליות מספר רב של תפקידים, העיקריים שבהם הם סילוק חומרים (כמו אשלגן, חומצות ושתנן) מהדם, כאשר תהליך הדיאליזה אמור לחקות פעולות אלו עד לביצוע השתלת כליה, אם ניתן.
זהו טיפול תומך שאינו מיועד לרפא את הכליות. דיאליזה מיועדת לחולים קשים שהכליות שלהם חדלו לתפקד בפתאומיות (אי-ספיקת כליות חריפה) או לחולים במצב יציב שהכליות שלהם חדלו לתפקד באופן קבוע (אי-ספיקת כליות כרונית). הדיאליזה עשויה גם להיות טיפול חרום במיקרים של היפרקלמיה, חמצת מטבולית קשה או בצקת ריאות קשה. בישראל היו בסוף שנת 2017 6700 חולים בטיפול דיאליזה מתוכם 1637 חולים חדשים שהצטרפו באותה השנה[1].